לא מספיק פמיניסטית

לפני איזה זמן התחלתי דיון בטוויטר (שהתחיל כמובן בהצהרה שאין לי כוח להתחיל דיון) על פמיניזם. ליתר דיוק, על נשים שנרתעות מלהגדיר את עצמן כפמיניסטיות, למרות שחלקן אוחזות בתפיסת עולם פמיניסטית.

[למי שעוקב אחריי בטוויטר ופספס, הדיון מתחיל פה]

בשיחה השתתפו נשים וגברים שהסכימו איתי וכאלה שלא, וכדרכו של דיון מסוג זה רוב הטיעונים היו ישנים וידועים. אבל הייתה איזו טענה מצד הנשים-שאינן-מגדירות-עצמן-פמיניסטיות שלא הכרתי: הן סיפרו שכאשר כן הציגו את עצמן ככאלה, או הביעו דעה פמיניסטית או הגיבו בדיון פמיניסטי וכו׳, הן קיבלו ביקורת מפמיניסטיות אחרות על כך שהן לא פמיניסטיות ״אמיתיות״ בגלל אורח החיים שלהן, מערך הדעות הכללי בו הן מחזיקות, הזהויות האחרות שמרכיבות אותן או בחירות מסוימות שהן עשו ועושות.

בעוד שאני חושבת שביקורת מפמיניסטיות אחרות אינה סיבה מספיק טובה (או אפילו הגיונית) לא להזדהות כפמיניסטית, כן התחלתי להכיר בעובדה שזהו דבר שקורה, ושהוא לא זניח מבחינת ההשפעה שלו. הסתובבתי עם המחשבה הזאת איזה זמן, ואז נתקלתי בפודקאסט הזה.

הפודקאסט נקרא The Guilty Feminist והוא עוסק (לפי התיאור של היוצרות) ב״נושאים שכל הפמיניסטיות של המאה ה – 21 מסכימות עליהם… ועל המקומות בהן הן חשות חוסר בטחון, צביעות ופחד שחותרים תחת העקרונות שלהן״. או בקיצור: הוא עוסק בפמיניסטית בעלת רגשות האשמה. (סליחה על התרגום העקום, הפודקאסט עצמו רהוט ונהדר, מבטיחה.)

כל פרק נפתח בוידוי של המשתתפות שמתחיל במשפט:

I'm a feminist, but –

[I shave my legs]

[I use baby-voice with my husband when I want something]

[I haven't yet seen the film Suffragette, however I did find the time to see 50 Shades of Grey]

[I haven't taken my mascara off since 1999]

פתאום נתקלתי בחבורה של נשים פמיניסטיות שמודות – אנחנו לא פמיניסטיות מושלמות. יש לנו רגשות אשמה ויש מלא דברים שאנחנו עושות ואוהבות ובוחרות שסותרים את העובדה שאנחנו פמיניסטיות. ועדיין, אנחנו פמיניסטיות.

אז הן מדברות על דברים כמו פמיניזם ואיפור, איך לגדל בנים פמיניסטים, פמיניזם ודמוקרטיה, מבחן בכדל ועוד כל נושא שאפשר לחשוב עליו בהקשר פמיניסטי (וגם כאלה שלא). כל פרק מוקלט מול קהל (יש המון צחוקים ברקע, זה ממש מופע קומי שאנשים קונים אליו כרטיסים) עם המנחה הקבועה ומנחה-אורחת שמראיינות ומדברות עם אורחת אחרת בכל פעם על הנושא השבועי.

גם אם אתן לא בקטע של פודקאסטים (למה? כדאי לכן!) או שכל הנושא בכלל לא מעניין אתכם, תקשיבו בכל זאת רק לדבר אחד: המנחה והיוצרת של הפודקאסט, דברה פרנסיס-ווייט, בקטע מבריק על inclusion, מתוך אחד הפרקים האהובים עליי, שעוסק בפריבילגיה גברית.

זהו, אלה היו 400 ומשהו המילים שלי על איך לפעמים, כשמודיעים לכן שאתן לא מספיק טובות, לא שייכות או לא רשאיות (!) להגדיר את עצמכן בצורה מסוימת, אתן יכולות פשוט לצחוק על זה ולהמשיך הלאה. כי בשורה התחתונה – יותר מלהיות פמיניסטית טובה מספיק, חשוב לי להיות פמיניסטית.

—-

וחוץ מזה, התחלתי לשמוע המון פודקאסטים. רוצים רשימת המלצות? חיזרו לפה מחר באותה השעה, יהיה פוסט מוקדש לנושא.

 

מודעות פרסומת

11 Comments

  1. ״אנחנו פמיניסטיות ואנחנו אנשים״.
    פרקטיקה שעובדת עבורי בדיונים על פמיניסטיות, פמיניזם, וכו׳ היא לעבור לגוף ראשון מההתחלה. לאחרונה זה הפך לגורם מכריע מול תפיסות מיזוגניות שנשענות על אנקדוטות.

  2. ואני עדיין מחפשת את האשה שהמליצה לי על הפודקסט הנהדר הזה! (למרות שמצאתי בו מישהי שממש עיצבנה אותי!).
    נהנית, לומדת ומעמיקה מכל פרק.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s