מה למדתי השבוע בהולנד – השלמת פערים

זוכרות שהייתה לנו פעם את הפינה הזאת, ״מה למדתי השבוע בהולנד״? אלה היו ימים נהדרים, הייתי חדשה פה והייתי לומדת משהו חדש כל שבוע. וחשוב יותר – הייתי מושיבה את עצמי לכתוב כל שבוע. אבל כתיבה, כמו שסיפרתי כאן בעבר, היא לא תהליך שקל לי להתחיל או לתחזק לאורך זמן.

כמו עם הרבה דברים אחרים פניתי לפיד הטוויטר שלי לעזרה, ושאלתי: איך עומדים בדדליין שהוא לחלוטין פנימי? התשובה הייתה ברורה: הופכים אותו לחיצוני. ומיד קפצו עליי מכל עבר חברים עם ציוצים מזדהים, סיפורים על כשלונות והצלחות שלהם, וגם עצות טובות לשיפור המצב. מכל הדיון הזה קיבלתי שני דברים: הראשון, התזכורת שתהא החוויה אשר תהיה, תמיד יהיה איפשהו מישהו שמרגיש את אותו הדבר. השני, פתרון קונקרטי: ה׳ ו – מ׳, שתיהן מתמודדות עם אתגר דומה, הציעו מפגש משותף (וירטואלי כמובן, שכן אנחנו מתגוררות בשלוש מדינות שונות) של פעם בשבוע לצורך השגחה הדדית. מכיון שכל אחת מאיתנו עובדת על הדברים שלה, כל מה שעשינו זה לקבוע זמן, לכתוב אחת לשנייה בשעה היעודה שהגענו ואנחנו מתחילות לעבוד, ולחזור אחרי שעה לדווח שסיימנו. זהו. כמה פשוט ככה יעיל. המרכיב הקטן הזה של ציפייה של אחרים (שאגיע בזמן, שאכן אעשה בשעה הזאת את מה שאמרתי שאעשה) הוא כל מה שהיה צריך בשביל להושיב אותי לכתוב.

למה אני מספרת לכם את כל זה? קודם כל, בשביל להכריז פה על כוונתי להחזיר את הפינה ״מה למדתי השבוע בהולנד״ (יאיי!). דבר שני, בשביל לבקש: אנא, תתחילו לצפות ממני לדברים. כשאני מאחרת עם העלאת הפינה (התכנון הוא כל שישי בבוקר), כשאני מדלגת על שבוע, אפילו כשאני כותבת על דברים משעממים או לא משקיעה מספיק – שלחו לי איזה מייל זועם, ציוץ עצבני, גלוית דואר עם ביקורת בונה. משהו.

ועכשיו לענייננו. מה שלמדתי השבוע בהולנד טכנית לא היה באמת השבוע, כי בהשלמת פערים עסקינן. אז הנה מה שלמדתי בשבועות ובחודשים האחרונים בהולנד:

רמאדן

זוכרות שהיה רמאדן? השנה הוא יצא על רוב חודש יוני, מה שטומן בחובו בעיה מאוד ספציפית בחלק הזה של כדור הארץ: השמש שוקעת מ-מ-ש מאוחר. כמה מאוחר?

הנה זמני שקיעה וזריחת השמש בהאג בזמן הרמאדן השנה (לחצו על התמונה כדי להגיע לאתר ממנו היא לקוחה):

לא לאכול עד 22:00 בלילה זה עינוי (בייחוד כשהשמש זורחת קצת אחרי 05:00) ולהיות בין אנשים אוכלים, ריחות של אוכל ופרסומות של אוכל גם לא ממש עוזר. רשת המזון Halal Fried Chicken, שמיועדת לקהל המוסלמי, התאימה את המודעות שלה במהלך החודש והציגה תמונות של אוכל רק אחרי שקיעת השמש:

מונדריאן

השנה מלאו 100 שנה לייסוד תנועת De Stijl ההולנדית, תנועה שהפיצה את סגנון הנאו-פלסטיציזם. החבר המפורסם ביותר מתוך הקבוצה המייסדת היה פיט מונדריאן. לכבודו ולכבוד חגיגות המאה, החליטה עיריית האג להשתגע. אבל ממש. לא רק שבניין העירייה עצמו נצבע/צופה באריחים צבעוניים והוכרז כ״יצירה הגדולה ביותר של מונדריאן״, הם הרחיבו את העניין לחלקים אחרים בעיר. למעשה, בשנה האחרונה ההרגשה הייתה שאם אעמוד מספיק זמן במקום אחד – גם אותי יצבעו בשחור, צהוב, אדום וכחול. בעלי חנויות אפילו קיבלו ערכה מיוחדת כדי להפוך את חלון הראווה שלהם למשהו בסגנון מונדריאני. הנה כמה תמונות נבחרות מרחבי העיר:

מדרגות, מרכז העיר. צילום: תמר רוטמן.
חלון ראווה I. צילום: תמר רוטמן.
חלון ראווה II. צילום: תמר רוטמן.

 

חלון ראווה III. צילום: תמר רוטמן.

 

התחנה המרכזית. צילום: תמר רוטמן.
אפילו השוקולדים המפורסמים של טוני׳ס לבשו חג. צילום: תמר רוטמן.

ועוד משהו קטן

החל מחודש יולי השנה מחויבים רוכבי אופניים חשמליים לרכוב על הכביש ולא על מסלולי האופניים. הסיבה לכך היא שמסלולי אופניים בהולנד מיועדים לכלי תחבורה דו-גלגלי המוגבל למהירות של עד 30 קמ״ש. כך, למשל, רשאים לנסוע לצד אופניים רגילים גם טוסטוסים קטנים שאינם מגיעים למהירויות גבוהות (ושרוכביהם גם אינם מחויבים בחבישת קסדות). אופניים חשמליים יכולים להגיע למהירות של עד 45 קמ״ש ולכן התקנה החדשה. אלא שנשמעים קולות מודאגים שהדבר יסכן את הרוכבים, משום שמהירות כלי הרכב על הכביש גבוהה משמעותית ממהירות האופניים. ללמדכם שאופניים חשמליים גוררים המון אמוציות בכל מקום.

עד כאן, נתראה בשבוע הבא!

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s