מה למדתי השבוע בהולנד – יומולדת 5, עמימות גרעינית ותרומת בגדים.

שסחר חליפין אפשר לעשות גם עם כדורי שוקולד

בשבוע שעבר חגגנו ל – ד׳ יומולדת בכיתה. איתרע (או התמזל?) מזלה והיא נולדה בזמן שבין כריסטמס לבין ראש השנה האזרחית, זמן הידוע בכינויו בקרב הורים וילדים גם ״חופשת כריסמס״, כך שאנחנו חוגגים לה תמיד באיחור. למזלנו, המורה תפסה אותנו ביום הראשון לחזרה ללימודים והציעה שנערוך את החגיגה כבר באותו שבוע.

מיד הלכתי לעיין בחוברת המידע הכללית שמחלקים בבי״ס כל שנה, לבדוק כמה מאמץ זה דורש מאיתנו. גיליתי שהמאמץ מינימלי וכולל רק הבאת כיבוד קל לילדים והגעה בזמן. גם החלק של הכיבוד היה פשוט לביצוע – במהלך המעבר מצאתי מתכון ישן לכדורי שוקולד ואמרתי נו – גם קל להכנה, גם טעים וגם אפשר להציג את זה כמאכל מסורתי ישראלי.

את היומולדת חוגגים בנוכחות הורים/אחים וההורים יכולים לבחור האם לערוך אותו בשעה הראשונה של היום או האחרונה. אנחנו בחרנו את שעות הבוקר וכשהגענו הכיתה הייתה מקושטת בדגלונים וכסא הכבוד היה מוכן. ד׳ נתבקשה לבחור שני ״עוזרים״ שיישבו לצידה כל החגיגה ובחרה שתי חברות טובות (בחירת העוזרים יכול להיות עניין פוליטי מאוד, וכבר הייתי עדה למריבות והיעלבויות סביב זה. אצלנו זה לא קרה לשמחתנו). שלושתן הולבשו בגלימות, המורה הכינה ל – ד׳ גם כתר חגיגי עם פרחים, שאר ההורים שרי שירי יומולדת ואז נפרדו מהילדים ואנחנו נשארנו.

ד׳ והעוזרות.

החגיגה התחילה בטקס הרגיל של הבוקר (שלא הכרתי, כמובן, כי הורים לא נמצאים בכיתה בשלב זה), רק שהפעם ילדת היומולדת היא זו שנבחרת לבצע אותו והיא גם מחליטה את כל ההחלטות. אחר כך כל הילדים שרו שירי יומולדת בשלל שפות (כולל סולו שלי בעברית אליו הצטרפה ד׳) והמורה התחילה לספר סיפור על איזה מלאך. בהתחלה לא הקשבתי, כי זה היה בהולנדית ועוד לא שתיתי קפה, אבל לאט לאט דברים התחילו להישמע לי מוכר והבנתי שזה בעצם סיפור על ד׳.

במרכז המעגל עמד שולחן קטן עם נרות ובשלב מסוים בסיפור המורה ניגשה, סיפרה אנקדוטה מהשנה הראשונה לחייה של ד׳ והדליקה נר אחד. ואז שוב, אנקדוטה מהשנה השנייה לחייה – ונר שני. וכך חמישה נרות.

 

(את האנקדוטות אנחנו התבקשנו לשלוח יום לפני, אבל לא היה לנו מושג למה הן ישמשו)

 

שמחתי לגלות שגם אנתרופוסופים מכבים נרות

אחר כך הגיע שלב המתנה (מהמורות), שהייתה תיק קטן מלבד ובו חמישה פריטים קטנים, אחד לכל שנה.

 

ואז סובבת ילדת היומולדת בכיתה ומראה לכל חבר וחברה מה היא קיבלה.

אחרי סבב ההשווצה מגיע סבב חלוקת הכיבוד שמבוצע בעזרת אחת העוזרות ובזה, בעצם, תם הטקס. כדורי השוקולד היו להיט אבל כמנהג הולנד כל ילד לקח רק אחד, כך שאת מה שנשאר ד׳ בחרה לחלק בכיתות אחרות. כמה נדיב מצידה! – חשבתי. ואז התברר לי שכשילדי יומולדת נכנסים לכיתות שאינן שלהם הם מקבלים מכל מורה עוד איזה פריט קטן בנוסף לחמישה שכבר קיבלו. כך שהשלל בסוף היום נראה כך:

לא רע בשביל כמה כדורי שוקולד

לסיכום, היה מוצלח וחמוד.

בהכרותה את האייליינר העמיד שלי, זה מה ש – ד׳ התעקשה לצייר בבוקר היומולדת שלה. למקרה שיהיה ספק למי צריך להעביר את המתנות.

 

שבהולנד לא מאמינים בעמימות

לפני חודשיים בערך קיבלנו חבילה קטנה הביתה (גיליתי אותה רק כשעברנו ולכן רק עכשיו אני מדווחת) ובה התרופה הזאת:

מכירים? לא? ובכן, מסתבר שזו תרופה שיש לקחת במקרה של דליפה (!) גרעינית (!) והיא מחולקת לכל התושבים שגרים במרחק מסוים מתחנת כוח גרעינית. כמה מרגיע.

מתוך עלון ההסברה (לחצו על התמונה להגדלה)

 

שצריך להתלבש להצלחה

במסגרת המיונים, המסירות ודילול החפצים שעשינו לקראת המעבר נפטרתי, כאמור, גם מכמה וכמה בגדים ונעליים. את המחויטים שבהם שמתי בערימה בצד ולא זרקתי למכולה הרגילה של תרומות הבגדים וחיכיתי עד שיהיה לי זמן לקחת אותם לליידן (Leiden), עיר במרחק של כחצי שעה נסיעה מהאג.

למה דווקא ליידן? כי שם נמצא הסניף הקרוב ביותר של יוזמת Dress for Success. בקצרה, מדובר בפרויקט שהתחיל בארה״ב כדי לעזור לנשים להתכונן לראיונות עבודה. הם גילו שלהרבה נשים ממעמד סוציו-אקונומי נמוך אין בגדים ייצוגיים בארון וזה דבר שמהווה חסם בראיונות עבודה, גם למשרות שנחשבות low skilled.

הנה סרטון קצר שמסביר קצת יותר:

 

בסניף בליידן, כמו בכל הסניפים, מלווים את הפונות (והפונים, יש גם גברים) לאורך כל התהליך: פגישה אישית להיכרות, התאמת בגדים לפי סגנון (כולל תיקונים אם צריך), הדרכה על התאמת אקססוריז, לפעמים גם על איפור קל. ואחרי כל זה פגישות והדרכה לעומק של איך מתנהגים בראיון עבודה, מה להגיד או לא להגיד, שפת גוף וכו׳.

הכל נעשה באופן דיסקרטי, ופגישות ההתאמה וההדרכה נעשות בתיאום מראש כדי שלא יתנגשו בשעות בהן הסניף פתוח לאנשים שבאים למסור בגדים.

אקססוריז, חליפות ותאי מדידה

 

חדר הפגישות האישיות

מה קראתי מה שמעתי

[קראתי]

[ספר השבוע]

באיחור של יום הצלחתי לסיים את הספר לשבוע 2 (פה צייצתי עליו רשמים) והתחלתי את הספר לשבוע 3 – לילה ארוך בפריז של דב אלפון. ספר מספר 3 היה רמאות, כמובן, כי ידעתי שאסיים אותו עוד לפני סוף השבוע וכך אוכל להתחיל לפני הזמן את הספר של שבוע 4, שאמור להיות ארוך ואני לא יודעת אם אצלח אותו בכלל. אבל על זה אעדכן בשבוע הבא.

[שמעתי]

שוב, בפעם המי-יודע-כמה, את האלבום המהמם הזה. צייצתי על זה בעבר, אבל אחד הדברים האהובים עליי ביותר אלה אלבומים שמספרים סיפור. פעם-פעם היו קלטות. ואי אפשר (או קשה מאוד) היה לקפוץ לשיר מסוים, וככה הייתי שומעת אלבומים מלאים, מההתחלה ועד הסוף (כלומר, עד האמצע, בו נדרשתי להפוך את הקלטת. אבל אחר כך כבר היה לי ווקמן משוכלל שהפך את הקלטת בעצמו. טוב די אני אפסיק כי צעירי קוראיי בטוחים בוודאי שמדובר פה במדע בדיוני). אחרי הקלטות הגיעו הדיסקים, ופתאום אפשר היה לקפוץ לרצועה מסוימת, ואפילו לעשות שאפל! ואז נפטרתי גם מכל הדיסקים והכל היה במחשב וספוטיפיי וזהו. לא רק שלא נשארתי נאמנה לסדר השירים באלבום מסוים, רוב הזמן לא הייתי שומעת אפילו את *כל* השירים באלבום. לכן כשיצא 2023 ושאב אותי אליו הרגשתי כמו פעם, כשהייתי צריכה להפוך את הקסטה. זה היה נהדר.

(ויש גם מופע, מסתבר, לכל ההפקה המטורפת הזאת שהוא 2023. מסיבות ברורות נבצר ממני ללכת אליו אבל תאמינו לי שאם הייתי גרה בארץ הייתי רצה. רצה!)

(אם גם אתם רוצים לרוץ, ואתם חברים שלי, ומעוניינים בהנחה קטנה – דברו איתי בפרטי)

בשולי הדברים

[1]

אחרי 138 שנים, תופסק הדפסתה של המקבילה ההולנדית לדפי זהב (שנקראת גם Gouden Gids = המדריך המוזהב). אותי הפתיעה יותר מהכל המחשבה שנניח בשנה שעברה ובשנה לפניה ובשנה שלפניה מישהו ישב והפיק, ועדכן ושלח לדפוס את כל הדבר הזה.

[2]

אחרי שסגרו בשבוע שעבר את כל חמשת הגשרים המרכזיים בהולנד (דבר שקורה רק פעם-פעמיים בעשור) כי הולנד הייתה בסכנת הצפה (בעיקר בגלל המים שזרמו אלינו מגרמניה דרך נהר הריין. כאילו לא סבלנו מספיק בשואה), השבוע התרחשה פה סופה מאוד דרמטית ומאוד קצרה שהניבה כמה סרטונים מאוד משעשעים (את חלקם העליתי בחשבון הטוויטר של הבלוג). לא היה משעמם.

[3]

בואו ננסה לכתוב סעיף שלא מתחיל במילה ״אחרי״.

[4]

שנה חדשה, Bullet Journal חדש.

[5]

ככה זוכרים איפה חונים בחניון של סכיפהול

[6]

כן, ההורים הגיעו לביקור

[וזו גם הסיבה לאיחור בפרסום הפוסט הזה]

נתראה בשבוע הבא!

4 Comments

  1. חגיגות יום ההולדת נהדרות, לגמרי: לקט המתנות הפשוטות, החגיגה הצנועה אבל המדויקת, והאנקדוטות האלה הן בכלל עניין מקסים. כיף לד' שזה בית הספר שלה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s